החלטה בתיק ת"א 7805-07-12

זוהי בקשה לדחייה על הסף של התביעה שהגישו המשיבים 1 ו - 3-5 בשל העדר יריבות; העדר עילה; העדר אישיות משפטית והתיישנות.

1.         רקע:

(א)           המשיב 1 הוא עזבון המנוח אברהם אביטן ז"ל (להלן:- " המנוח") שנטל את חייו ביום 26.12.04 במהלך נשיאת עונש מאסר בבית הכלא "גבעון" ברמלה (להלן:- " בית הכלא").

המשיבה 2 היא בתו של המנוח.

המשיב 3 הוא אחיו של המנוח, שלפי הנטען בתביעה, השקיע את כל זמנו בניהול ההליכים המשפטיים לצורך מינוי שופט חוקר.

המשיבים 4-5 הם הוריו של המנוח.

(ב)           ביום 27.12.04 הגישה משטרת ישראל בקשה לבית משפט השלום בה עתרה לעריכת חקירת נסיבות מותו של המנוח בהתאם לסעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958 (להלן:- " חוק חקירת סיבות מוות").

(ג)             לפי הנטען בתביעה, ביום 30.3.06, בעקבות עתירתו של המשיב 3, החל להתנהל הליך חקירת סיבות מותו של המנוח בבית משפט השלום ברמלה (להלן:- " הליך החס"מ"), והשופטת ליאורה פרנקל מונתה לחקור את סיבות המוות.

(ד)           ביום 10.9.09 ניתנה החלטת השופטת פרנקל שלפיה מות המנוח נגרם בשל רשלנותם של מפקד בית הכלא בתקופה הרלוונטית, מר יעקב ברוך, מפקדת האגף בו שהה המנוח, גב' מיכל ארדיטי, ראש תחום טיפול ושיקום, גב' רונית גרינברג והעובדת הסוציאלית שטיפלה במנוח, גב' מור קנטור (העתק ההחלטה - נספח א' לכתב התביעה).

(ה)           בעקבות החלטה זו הגישו המשיבים ביום 4.7.12 תביעת נזיקין נגד המבקשים לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם, עקב מות המנוח.

(ו)             בדיון שהתקיים לפניי בנוכחות ב"כ הצדדים, ביקשה ב"כ המבקשים להגיש בקשה לסילוק על הסף.

בהתאם לכך, הוגשה הבקשה דנן והוגשה תשובה לבקשה. לא הוגשה תשובה לתשובה למרות חלוף זמן רב מאז הגשת התשובה.

2.            טיעוני הצדדים בבקשה לסילוק על הסף:

טענות המבקשים:

(א)           המשיב 1 אינו אישיות משפטית ולכן יש לסלק את תביעתו על הסף.

(ב)           המשיבים 3-5 אינם יורשיו החוקיים של המנוח שכן בהתאם לצו הירושה שהוצא לאחר פטירת המנוח, היורשת היחידה היא המשיבה 2. מכאן, שאין למשיבים 3-5 עילת תביעה נגד המבקשים ויש למחוק אותם מהתביעה וכן למחוק מהתביעה את סעיפים 235-239 המתייחסים לנזקים הנטענים למשיבים 3-5.

(ג)             יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותה. עילת התביעה נולדה ביום התאבדותו של המנוח ולכן היה על המשיבים להגיש תביעתם לא יאוחר מיום 25.12.11. מאחר שהמשיבים לא עמדו בנטל להוכיח שהתקיים במקרה דנן אחד החריגים המאריכים את תקופת ההתיישנות, אין מקום להחיל כאן את הוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן:- " הפקודה") הדנה בהארכת מועד בעקבות גילוי מאוחר של רכיב הנזק.

(ד)           אין לקבל את טענת המשיבים שלפיה מאחר ששאלת הקשר הסיבתי בין התאבדות המנוח לרשלנות הנטענת התבררה רק בהליך החס"מ יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד סיום הליך זה. ההלכה הפסוקה קובעת שמועד גילוי הקשר הסיבתי לעניין תחילת תקופת ההתיישנות נקבע כמועד שבו התגלה לניזוק קצה חוט הקושר בין המעשה המיוחס למזיק לבין הנזק. המשיבים הם שביקשו לנהל חקירה לגילוי סיבת המוות וליוו את החקירה במשך חמש שנים, בזמן היותם מיוצגים על ידי עו"ד מהסנגוריה הציבורית, ואין ספק שהיה בידיהם מעבר לקצה חוט במקרה דנן.

(ה)           אף לפי הגרסה שהועלתה על ידי המשיבים בכתב התביעה, במשך כחמש שנים הם ידעו את העובדות הדרושות להם ולכן היה להם די זמן להגיש את התביעה בתוך תקופת ההתיישנות. אין כל כלל משפטי שלפיו הרשעה של אחרים או זיכויים מחמת הספק, עוצר את מרוץ ההתיישנות לתובע שעילתו עומדת בפני עצמה.